גזר דין בתיק ת"ד 20215-05

א.         רקע

            כנגד שני הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם ביצוע עבירות שעניינן גרם מוות ברשלנות, גרימת חבלה לאדם ונזק לרכוש. לגבי הנאשם מס' 1 בלבד יוחסו עבירות נוספות שעניינן פנייה שלא בבטחה ובלימת פתע כאשר לנאשם מס' 2 יוחסו עבירות נוספות שעניינן אי שמירת רווח ומהירות בלתי סבירה.

            ביום 2.7.10 ניתן גזר דין על ידי בית משפט זה וזאת בגין העבירות אשר הורשעו בהן הנאשמים. על פסק הדין הוגש ערעור מטעם הנאשמים ובית המשפט המחוזי החליט ביום 11.7.11 לקבל את הערעור במובן זה שהוא החליט לזכות את הנאשמים מביצוע העבירה שעניינה גרם מוות ברשלנות וזאת כפי שהדבר משתקף מפסק דינו של בית המשפט המחוזי. משכך ובהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי, הדיון הוחזר לבית משפט זה על מנת לשמוע את טיעוניהם של הצדדים לעניין העונש על פי הכרעת הדין החדשה ולתת גזר דין בהתאם.

ב.         טיעוני הצדדים לעונש

            מחד, מבקשני התובע המלומד להטיל על שני הנאשמים ענישה שיש בה כדי לשקף את הרשעתם בעבירות כפי שהדבר משתקף מהחלטתו של בית המשפט המחוזי וזאת על ידי הטלת ענישה שתכלול בחובה מרכיבים של מאסר בפועל אף בדרך של עבודות שירות, פסילה בפועל לתקופה ארוכה וממושכת, מאסר על תנאי , קנס ופסילה על תנאי.    

            התובע המלומד תוקע את יתדות טיעוניו הן בנסיבות ההתרחשות העובדתית כפי שהיא נגלית לנגד עיניו של בית המשפט על פי עובדות כתב האישום המותאמים להחלטתו של בית המשפט המשפט המחוזי והן בפסיקה אשר לא הונחה על שולחני מטעמו אך הופניתי אליה.

            מנגד, העלו ב"כ הנאשמים את טיעוניהם בעל פה בפניי כאשר שניהם ביקשו לייחס משקל לחלוף הזמן ולעובדה, כי חוד חומרתן של העבירות החדשות כפי שהוחלט במסגרת הערעור על ידי בית המשפט המחוזי הפך קהה יותר זאת לאחר ששני הנאשמים זוכו מביצוע העבירה שעניינה גרם מוות ברשלנות. אין ספק, כי עבירה זו עמדה בחזית העבירות המיוחסות לנאשמים והיא זו אשר שימשה כמעיין ממנו יונקת החומרה של ההתרחשות העובדתית. זיכוי מעבירה זו יש בו כדי להשליך באופן מוחשי על גזר הדין שמן הראוי שיינתן כעת על ידי מותב זה.

            לא זו אף זו , כל אחד משני הסניגורים הפנה לנסיבותיו האישיות של מרשו וביקש להעניק להן משקל. כמו כן, בית המשפט נתבקש ליתן משקל לחלוף הזמן ולעיין בפסיקה אשר סומנה כנ/1 והוגשה על ידי ב"כ הנאשם מס' 2.

ג.          התייחסות הפסיקה

            אין ספק, כי על בית המשפט לערוך איזון נכון וראוי בין מגוון השיקולים העומדים על הפרק. על בית המשפט לייחס משקל לשיקולי ההרתעה האינדיווידואלית, שיקולי ההרתעה והתגמול והשיקול השיקומי. ביסוד הענישה לא עומד שיקול אחד ויחיד אלא מכלול של שיקולים. אין בית המשפט במדינתינו הדמוקרטית משמש כמכונה המיועדת לייצור פסקי דין כאשר מצידה האחד מזינים את סוג העבירה ואת הקטגוריה אליה היא משתייכת ומצידה האחר מפיקים אוטומטית גזר דין. על בית המשפט לייצור תמהיל צלול, מאוזן שיש בו ייחוס משקל לנסיבות המיוחדות של העושה ולנסיבות הספציפיות של המעשה עצמו. רק תמהיל כזה , יהא בכוחו כדי לנווט את בית המשפט נכונה אל עבר התוצאה הראויה והצודקת.   שיקלול מכלול השיקולים השונים אינה בבחינת נוסחא מדעית. המדובר הוא בעשייה קשה אשר במסגרתה נדרש בית המשפט לקחת בחשבון את הרקע הכללי והאינדיווידואלי, את סוג העבירות וחומרתן, את עברו של הנאשם הספציפי כפי שבא לידי ביטוי בגליון ההרשעות הקודמות , את התוצאות של המעשה אשר נעשה על ידי הנאשם, את נסיבותיו האישיות , חרטתו וכן המלצת שירות המבחן המקורית אשר הונחה על שולחנו של בית המשפט ערב מתן גזר הדין המקורי , על פי הכרעת הדין המקורית . בית המשפט העליון עמד על השיקולים שיש לקחתם בחשבון עת בא בית המשפט לגזור דינו של נאשם במסגרת ע"פ 212/79 בעניין פלוני נ. מדינת ישראל פדי לד (2) , 421 , 434 (1979).

            תאונות הדרכים הפכו לתמנון רצחני רב זרועות הגובה מחיר כבד בדמים. על בית המשפט לעשות את כל אשר ניתן על מנת לתת את תרומתו הראויה, בנסיבות העניין על מנת לגדוע את זרועותיו הרצחניות והפוגעניות של אותו תמנון ואת זאת הוא יעשה בין היתר על ידי הטלת עונשים שיש בהם כדי לשקף את חומרת העבירות.  יחד עם זאת וכפי שציינתי לעיל, אין בית המשפט צריך להתעלם מהנסיבות האישיות והמשפחתיות של כל נאשם ונאשם אף עת בא הוא לדון במסגרת עבירות תעבורה.  במסגרת ע"פ 5167/05 בעניין מג'דוק נ. מדינת ישראל מיום 10.10.05 חזר בית המשפט העליון והדגיש, כי אומנם על בית המשפט לפעול למען החדרת המודעות בדבר חשיבות כללי המותר והאסור בנהיגה בכביש והסכנות האורבות מהפרתן. בתוך כך, אין להתעלם מנסיבותיו האישיות של עבריין תעבורה. אולם, ככל שתוצאות עבריינותו חמורות יותר , כך הנכונות להתחשב בשיקולים אינדיווידואליים תלך ותפחת.

            במסגרת ר"ע 530/84 בעניין בלהה שפר נ. מדינת ישראל פדי לח (4) עמ' 161 , חזר בית המשפט העליון פעם נוספת וציין, כי בית המשפט אינו פטור מהתאמת העונש למקרה האינדיווידואלי ולנאשם הספציפי.  במסגרת ע"פ 4735/03 בעניין אילון צברי נ. מדינת ישראל נח (1) , 681 , דובר על התמשכות בלתי מוצדקת בהליכים משפטיים בעניינו של הנאשם. באותו פסק דין בית המשפט הפחית מעונשו של הנאשם תוך ביסוס החלטתו זו על היסוד של התמשכות הליכים משפטיים. רואה אני לנכון להתעכב קמעה על עניין התמשכות ההליכים ולהדגיש, כי בעטיפה הכללית החיצונית וממבט של מעוף הציפור אפשר לומר באופן ודאי, כי מי שאמון על ההליך הפלילי ועל ההקפדה על זרימתו המהירה בצנרת הנכונה, הינם גורמי אכיפת החוק והמדינה ובכללם אף בית המשפט עצמו.  גורמי אכיפת החוק ובית המשפט יכולים אף לחייב נאשם המנסה להציב אבני נגף בדרך של הליך משפטי נכון מהיר וראוי לעמוד בלוח הזמנים הנדרש וזאת על פי הסמכויות המסורות להם בחוק.

            יחד עם זאת, יש לייחס משקל גם להתנהלותו של הנאשם הספציפי במסגרת אותו הליך.

            בענייננו , המדובר הוא באירוע אשר התרחש בשנת 2004 , קרי לפני כ - 8 שנים.

הפסיקה אשר לא הונחה על שולחני מטעם ב"כ המאשימה והופניתי אליה הינה שונה מבחינת הנסיבות מנסיבות האירוע העומד בפתחנו. לדג' במסגרת ע"פ 4706-08-07 בעניין מדינת ישראל נ. עגיב (בית משפט מחוזי מרכז) מיום 5.6.08 דובר שם על מקרה אשר במסגרתו נסע הנאשם לאחור , פגע במנוחה , הפילה ארצה , לא שם לב לזעקותיה, המשיך להסיע רכבו קדימה ואחורה וחוזר חלילה כאשר המנוחה מוטלת תחת גלגלי הרכב ואלה חוזרים ודורסים אותה שוב ושוב. יתר על כן, באותו מקרה, היה מדובר באדם שלחובתו הרשעות קודמות כ - 52 במספר ובכללן נהיגה בזמן פסילה כאשר הנאשם אף לא טרח להפקיד את רשיונו. אף בזמן שהמתין הנאשם שם לשמיעת ערעורו המשיך הוא לבצע עבירות תעבורה.

            בפסק דין אחר שהופניתי אליו על ידי התובע ע"פ 2619/07 בעניין מדינת ישראל נ. איהאב אסקנדה המדובר היה בעבירות של נהיגה רשלנית, גרימת נזק , סירוב להיבדק , עקיפה בדרך לא פנויה , קרי המדובר היה בתאונה אשר גרמה לפציעה וחבלות אשר כתוצאה ממנה נפגעה אישה אשר קרסול רגל שמאל גובס בגבס והריונה הופסק.

            הנסיבות אשר אפפו את ההתרחשות העובדתית שם הינן שונות מאלה העומדות בפתחנו, כך הדבר גם ביחס לנאשם עצמו ואינני מוצא צורך להרחיב בעניין זה.

            הסנגורית טרחה והניחה על שולחני אוסף פסקי דין כאשר במרביתן המדובר היה בתאונות דרכים אשר גרמו לחבלה ממשית וזאת כפי שהדבר בא לידי ביטוי בנ/1. הסנגורית מבקשת ללמוד מהעונשים אשר הוטלו שם על רמת הענישה הראויה לצורך מתן גזר הדין כאן.

במסגרת ע"פ 7251/06 עקנין נ. מדינת ישראל תק - עליון 2002 (3) , 527 , ציין בית המשפט העליון, כי צו השעה הינו להחמיר על עברייני תעבורה המעמידים עצמם ואחרים בסכנת חיים מיידית.